"תקשיבי, יש משהו ממש מעצבן באיך שמלמדים את נושא השואה": שי, תלמיד בתיכון עתידים בחולון, נכנס אלי נסער למשרד. "לדבר על כמה גרם הם אכלו לא מחבר אותנו לנושא". הוא כעס וטען שיום השואה בנוי רק מטקס שרוב התלמידים מנסים להבריז ממנו, שכל מה שחשוב להם זה שהמורים לא יכעסו עליהם ושיהיו בשקט.

דיברנו על הנושא שהעלה וחשבנו יחד שזיכרון השואה הולך ונעלם מחיינו. עלתה השאלה: איך הופכים את זיכרון השואה לדבר משמעותי עבור התלמידים? כך עלה הרעיון שלילדים יותר קל להתחבר לילדים ונולד שם הפרויקט: ילד זוכר ילד.

אז איך מתחילים? הקמנו צוות היגוי של תלמידים יחד איתי. הצענו לקרן לעידוד יוזמות חינוכיות את הפרויקט והצטרפנו למסלול "בשותף" – מסלול יוזמות משותפות של מורים ותלמידים. בהתחלה ניסינו לפנות לשורדי שואה, שיספרו לנו את סיפורם אך הכיוון הזה לא צלח והמשכנו לחפש אלטרנטיבות.

כך הגענו לעמותת דורות המשך – אתר פעיל של 50 אלף כניסות ביום מכל העולם. זו פלטפורמה שניתן לעבוד איתה וחשבתי על זה שמהצד שלנו, יש לנו תלמידים ששולטים בטכנולוגיה, ברזי האינטרנט, באינסטגרם ויש דרך לעבוד עם הידע הזה. הרי אנו חיים בעולם גלובלי.

לקריאת הכתבה המלאה במגזין "הגיע זמן חינוך" >>